מה הדבר שהכי חשוב לתת למי שעומד לקבל מכם בלון?

וזה, אגב, לא באמת משנה אם אתם עובדים עם בלונים ויש סביבכם תור, או אם אתם עושים בלונים כתחביב, ועושים בלון למישהו אחד.

עצרו לשניה ונסו לחשוב: מה הדבר הכי חשוב שכדאי לתת לכל מי שעומד לקבל ממכם בלון?

אני מניח שאם היו שואלים אותי את השאלה הזו לפני 13 שנה (כשהייתי בתחילת דרכי בעולם הבלונים) הייתי חושב שהתשובה ברורה לגמרי: היי! זה הרי ברור שהכי חשוב לתת לו כבר בלון!

אבל מאז עברו לי עשרות אלפי בלונים בידיים, ואני יודע לומר שהתשובה לשאלה הזו היא קצת יותר מורכבת.

קחו לכם כמה שניות וצפו היטב בתמונה הבאה:

התמונה הזו צולמה באירוע בו עשיתי בלונים לאחרונה, ואתם רואים בה את הרגע שבו אני נותן את הבלון שעשיתי לילד שחיכה לו.

אני מאד אוהב את התמונה הזו, כי היא ממחישה מבחינתי בבירור מה הדבר שהכי חשוב לתת למי שמחכה ממכם לבלון. ובלי הדבר הזה, לבלון שעשיתם אין כמעט שום ערך!

אז הנה זה:

הדבר החשוב ביותר הוא לייצר חוויה חיובית, בלתי נשכחת!

תנו למי שעומד מולכם להרגיש הכי מיוחד בעולם!

ולמה אני מתכוון כשאני אומר "חוויה חיובית בלתי נשכחת"?

אני מתכוון ליצירה של קשר אישי, חיובי ומחויך, עם מי שעומד לקבל ממכם את הבלון.

כן חברים, זה הרבה מעבר ל"לתת בלון". זה יותר סביב לגרום למי שעומד מולכם לקבל יחס אישי, ולגרום לו לזכות ברגע מיוחד, שבו הוא יוצא מגדרו ומרגיש האדם הכי חשוב בעולם! והרגע הזה יהפוך לרגע משמח במיוחד עבורו, אבל גם עבורכם!

והרגע הזה הוא רגע מכונן, שאסור לכם לפספס!

(זה, אגב, נכון לגבי כל מפגש שיש לכם בחיים, ולא רק למפגשים עם מי שעומד לקבל ממכם בלון)

כשאני מסביר את מה שהסברתי עכשיו בסמינר הבלונים שלי, אני נתקל לא פעם בתגובה הבאה: "אבל יש 40 ילדים שרוצה לקבל ממני בלון… אין לי את הזמן לתת לכל אחד מהם יחס מיוחד".

ואני בהחלט מבין את המחשבה הזו, כי גם אני עובד לפעמים באירועים עם בלונים, ויש מולי  אנשים שעומדים בתור, וכולם רוצים כבר לקבל ממני בלון!

אך יחד עם זאת, עם השנים, פיתחתי שיטות ומשפטים, שעוזרים לי לתת לכל מי שעומד בתור להרגיש מיוחד מבלי שאף אחד יאבד זמן יקר! השיטות האלה גם עוזרות לי לתת שירות טוב יותר ומאפשרות לי לייצר אווירה חיובית שכולם (כולל אני) נהנים ממנה!

הנה, למשל, הסיפור מאחורי מה שאתם רואים בתמונה:

אני עושה חרב לילד, אבל במקום להגיש לו את החרב ולומר לו "הנה ילד, הנה החרב שלך", אני עוצר לשניה, מחזיק את החרב, ואומר לו: "ועכשיו, אל תזוז, כי אני הולך להכתיר אותך!"

ואז, אני עושה תנועה איטית עם החרב לעבר הכתף שלו, ונוגע לו בכתף אחת ואז גם בכתף השניה, ורק אז אני מגיש לו את החרב (:

הילד מאושר, אני לא מפסיק לצחוק, והאמא לא מפסיקה לצלם (:

כולם יצאו מרוצים!

וכך אני עושה בסוף כל יצירה: אני משתמש במשפטים מחוייכים ותנועות מיוחדות, כאשר כל אלה יחד יוצרים אוירה נעימה סביבי, וגורמים לכולם לצאת מרוצים!

רוצים לשמוע עוד תובנות כאלה? רוצים להכיר עוד טיפים קטנים שעושים שינוי גדול?

רוצים לשפר את יכולות הבלונאות שלכם בכל המובנים?

אם כך, אתם ממש רוצים להיות כאן: